רועי לוינגר

מזונות אישה

 

על פי דין תורה, על הבעל לקיים מספר חובות כלפי אשתו.

 

אחת החובות העיקריות והחשובות ביותר של הבעל כלפי אשתו היא חובת המזונות.

 

המילה מזונות לא כוללת רק אוכל או מזון, אלא שבמסגרת חובה זו, נוספות חובות רבות של הבעל כלפי אשתו, שהם למעשיה כל צרכיה של האישה, ואת כל יתר הדברים הדרושים לה לצורך כלכלתה, לרבות, מדור (קורת גג) ביגוד והנעלה, אחזקת רכב, צרכי איפור וקוסמטיקה, תרבות ובילוי, צרכים רפואיים ועוד.

 

חיוב המזונות עשוי להגיע לאלפי שקלים בחודש. כאשר מדובר בנשים שלא עבדו במהלך חיי הנישואין, חיוב המזונות עשוי להגיע לעשרות רבות של אלפי שקלים בחודש, וכאשר האישה עבדה במהלך הנישואין, אך ישנם פערי השתכרות משמעותיים בינה לבין בעלה, ניתן לקבוע "השלמת" מזונות, שמתווספים להכנסותיה של האישה על מנת לאפשר לה רמת חיים כפי שהייתה לפני הפירוד מבעלה.

 

החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, קובע כי אדם חייב במזונות בן זוגו על פי הדין האישי החל עליו. לכן, אישה יהודייה תהיה זכאית למזונות מבעלה היהודי, על פי דין תורה, בין אם תביעת המזונות מתבררת בבית המשפט לענייני משפחה ובין אם היא מתבררת בבית הדין הרבני.

 

זכותה של אישה למזונות, תיקבע על פי דין תורה.

 

 

מזונות אישה על פי דין תורה – עקרונות כלליים

 

על פי דין תורה, הבעל חייב במזונות אשתו רק כל עוד בני הזוג נשואים. עם פקיעת הנישואין (בגירושין או בפטירה) פוקעת חובתו של הבעל כלפי אשתו.

 

שיעור המזונות בו חייב הבעל הינו בהתאם למנהגי המקום והחברה בה חיים בני הזוג.

 

יש שני כללי יסוד המשמשים לקביעת המזונות – "עולה עימו ואינה יורדת עימו":

 

כלל ראשון – האישה זכאית לאותה רמת מזונות שהבעל מרשה לעצמה – "עולה עימו". אם רמת החיים של הבעל לאחר הנישואין גבוהה יותר מלפני הנישואין, הבעל חייב לתת לאישה על פי רמת החיים הגבוהה.

 

כלל שני – האישה זכאית בכל אופן לאותה רמת מזונות שהיתה רגילה לה לפני הנישואין לבעל – "ואינה יורדת עימו".

 

סירוב של הבעל לשלם מזונות לאשתו, מפני שהוא מסרב לעבוד ולהתפרנס למרות שהוא מסוגל לכך, עשוי להביא לחיובו של הבעל לתת גט לאישה.

 

ישנן עוד הוראות רבות על פי דין תורה, בשאלת החיוב במזונות אישה, והן הוראות מורכבות למדי.

 

אם בני הזוג אינם רוצים להחיל את דיני המזונות שעל פי דין תורה, עליהם לערוך ביניהם הסכם מפורש (למשל בדרך של הסכם ממון), ולקבוע בו הוראות שונות מאלה שבדין תורה, בנוגע לחיובי המזונות של הבעל כלפי האישה.

 

כך למשל, ניתן בהסכם (לרבות הסכם ממון) לקבוע כי הבעל פטור ממזונות אישה, ואף ניתן להסכים כי האישה תישא במזונות הבעל במקרים מסוימים (כאשר על פי דין תורה, האישה לא מחויבת במזונות בעלה גם אם היא עשירה מופלגת, למעט מקרה שמדובר בבעל עני שאז ישנה אפשרות לחייב את האישה במזונות כלפי בעלה, מדיני הצדקה שבמשפט העברי, אך מדובר בעניין מאוד חריג ולא שגרתי).

 

ככלל, כאשר האישה כבר לא חיה עם הבעל, ובני הזוג חיים בפירוד (טרם התגרשו), האישה לא זכאית למזונות. אלא שישנם מקרים שבהם, האישה תהיה זכאית למזונות, למרות שבני הזוג בפירוד, והבעל לא מתגורר בבית המשותף.

 

כך למשל, אם הבעל הוא שעזב את הבית, עדיין יחויב הוא במזונות האישה, אלא אם יוכיח כי האשמה בעזיבתו את הבית נעוץ באישה.

 

בנוסף, אישה שעזבה את הבית, לא זכאית כעיקרון למזונותיה, אלא שאם האישה מוכיחה כי עזבה את הבית בגין עילה מוצדקת, למשל אלימות, עדיין יחויב הבעל במזונותיה, הגם שהיא עזבה את הבית.

 

ישנם מקרים בהם הבעל פטור מתשלום מזונות האישה – אישה מורדת, מורדת ממלאכה, אישה שעשתה מעשה כיעור, אישה שזנתה, אישה שעוברת על דת משה, אישה שעוברת על דת יהודית, אישה המסרבת לקבל את הגט ועוד.

 

 

אישה מורדת

אישה המסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה, נקראת על פי דין תורה "מורדת". אישה מורדת לא זכאית למזונות. יחד עם זאת, אם האישה המורדת תוכיח כי מרידתה נובעת מאשמתו של הבעל, אשמה שיש בה כדי להצדיק את סירובה לחיות עימו חיי אישות, לא תיחשב היא כמורדת.

 

הכרזה על אישה כמורדת, מביאה לשלילת זכותה למזונות.

 

 

מורדת ממלאכה

אם האישה לא נענית לדרישות בעלה לצאת לעבוד ניתן לעתים לראותה כ"מורדת ממלאכה", וזאת בנסיבות מסוימות (אותן על הבעל להוכיח).

 

 

אישה שעשתה מעשה כיעור

מעשה כיעור הינו מעשה מכוער שעשתה האישה, אשר יש בו כדי להעלות את החשד, שהאישה זנתה תחת בעלה, למרות שאין עדים לזנות של ממש, על פי דיני הראיות שבמשפט העברי.

 

אם הבעל הוכיח כי האישה ביצעה מעשה זנות, הוא זכאי לגרשה (הוא זכאי גם להמשיך לחיות עימה), ואם האישה מסרבת לקבל את הגט, ניתן לתת לה את הגט בניגוד לרצונה, ובנוסף היא מאבדת את זכאותה למזונות.

 

 

אישה שזנתה

אישה שזנתה, וקיימה יחסי אישות עם גבר אחר, היא אסורה על בעלה, ובעלה לא יכול (גם אם רוצה לסלוח לה) להמשיך להישאר נשוי לה, ואישה כזו מאבדת אוטומטית את זכותה למזונות עקב מעשה הזנות.

 

 

אישה "עוברת על דת משה"

אשר שביודעין ומתוך כוונה רעה מביאה את בעלה לעבור על דיני דת משה, היא בגדר "עוברת על דת משה". למשל אישה המאכילה ביודעין את בעלה אוכל לא כשר וטוענת כי הוא כשר. אם הבעל התרה בה פעם אחת על מעשיה, והיא חזרה על כך, והיא מודה במעשיה, או שיש שני עדים המעידים על כך, האשה תפסיד את מזונותיה וכתובתה.

 

 

אישה "עוברת על דת יהודית"

אישה שעוברת כדבר שבשגרה על מנהגי הצניעות או נוהגת בדרך פריצות, או אם מעליבה את הבעל או את הוריו, וכן אם היא מכה אותו – "עוברת על דת יהודית". אם יוכח שהאישה עוברת על דת יהודית, ולאור זאת תעלה לבעל הצדקה שלא לחייבו לחיות עם האישה, תחויב האישה לקבל גט ותפסיד את מזונותיה.

 

אך אם הבעל נוהג כפי האישה, כלומר גם הוא "עובר על דת יהודית", עשוי הוא להיות מחויב במזונותיה.

 

 

התחשבות בהכנסת האישה מעבודה

חיוב הבעל במזונות האישה שלוב בחובתה של האישה לתת לבעלה את מעשיה ידיה. מעשי ידיה כולל את כל הכנסתה של האישה מעבודה. לכן, ממזונות האישה, ניתן לקזז את הכנסתה מעבודתה.

 

אישה שלא עובדת למחייתה, ולא מקבלת שכר/משכורת, האם ניתן להפחית ממזונותיה (בדרך של הפחתת מעשי ידיה?)? הדעה בפסיקה לא אחידה.

 

על פי גישה אחת, הבעל לא יכול לחייב את אשתו לצאת לעבודה, ולכן הוא לא יכול להפחית/לקזז ממזונותיה.

 

לפי גישה אחרת, ניתן להתחשב בהכנסה שהאישה עשויה הייתה לקבל אילו הייתה יוצאת לעבוד, בחישוב מזונותיה.

 

זאת ועוד, ניתן להתחשב בפסיקת המזונות, גם בהכנסות של האישה מנכסיה (לעומת הכנסות משכר), למשל דמי שכירות שהאישה מקבלת עבור נכס שבבעלותה.

 

 

הזכות למדור

כחלק מהזכות של האישה למזונות, יש לה גם זכות ל"מדור" – זכות למקום מגורים שבו תוכל האישה להתגורר.

 

האישה זכאית לאותם תנאי מגורים להם הורגלה במהלך הנישואין, זאת על פי הכלל "עולה עימו ואינה יורדת עימו", זאת לגבי גודל הדירה, מספר דייריה, מיקום הדירה ועוד.

 

יחד עם זאת, האישה לא זכאית דווקא לאותן זכויות במדור שהיה לה קודם לכן בנישואין, והבעל יכול להעניק לה מדור חלופי. כלומר הזכות למדור היא לא ספציפית בבית המגורים הקודם, ויכולה להיות זכות למדור בתנאי מגורים אחרים.

 

בפועל, בתי הדין הרבנים המעניקים סעד לאישה של מדור, מעניקים אותו בדרך כלל באותה דירת מגורים שלפני פרוץ הסכסוך, ובכך מעניקים לאישה למעשה זכות מדור ספציפית בבית.

 

 

מזונות אישה בנישואין אזרחיים

זכותה של אישה לקבל מזונותיה בנישואין אזרחיים היא זכות שונה בתכלית מזכותה של אישה יהודיה לקבל מזונותיה בנישואין על פי דין תורה.

 

במקרה כזה, של נישואין אזרחיים, כאשר בני הזוג התגוררו בישראל בעת הנישואין, המזונות יקבעו על פי עקרונות תום הלב ונסיבות המקרה הנדון. הכוונה היא לדיני החוזים בעיקר, כאשר בית המשפט יחפש מצגים, הסכמות או אמירות שמהם ניתן להסיק כי בני הזוג התכוונו להעניק מזונות האחד לשני (בד"כ הבעל לאישה) במקרה של פרידה ועד להתרת הנישואין בפועל ו/או לאחר מכן. כלומר ההסתכלות היא על דין אזרחי בלבד, על דיני החוזים, הסכמות ומצגים שהציגו בני הזוג האחד כלפי השני.

 

 

מזונות ידועים בציבור

חובת המזונות בין ידועים בציבור אינה קבועה כמובן בדין תורה, אלא נקבעה בפסיקה רבת שנים של בית המשפט העליון.

 

בדרך כלל, הפסיקה דנה בחובת מזונות בין ידועים בציבור, במקרה של תשלום מהגבר לאישה, אך כמובן שיתכנו מקרים בהם האישה תחויב במזונות הידוע בציבור שלה, משום שחובת המזונות במקרה של ידועים בציבור, נובעת מדיני החוזים ודין כללי נוסף, ועל כן, אין דווקא מדובר בתשלום של הגבר לאישה.

 

הידועים בציבור זכאים למזונות, על פי עקרון תום הלב, זאת בדומה לבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים.

 

אם בין הידועים בציבור, היו הסכמות/התחייבויות/מצגים או שישנן ראיות נוספות שמלמדות על כך שהייתה כוונה ברורה לשאת במזונות בעת פירוד, הרי שתהיה זכאות למזונות בין ידועים בציבור.

 

הבחינה היא לכן בחינה ראייתית, האם ישנן מספיק עובדות, מסמכים ועדויות באופן כללי, המוכיחים שהייתה כוונה לשאת במזונות חרף שמדובר בידועים בציבור ולא בבני זוג נשואים.

 

 

מזונות משקמים – מזונות לאחר פירוד בין ידועים בציבור

במקרה של ידועים בציבור, יצרה הפסיקה את המוסד של מזונות לאחר הקשר הזוגי/לאחר הפירוד. כידוע, בין בני זוג נשואים על פי דין תורה, כאשר בני הזוג מתגרשים, תמה חובת המזונות מהבעל לאישה.

 

אלא שבנוגע לידועים בציבור, פיתחה הפסיקה את מוסד המזונות המשקמים/מזונות לאחר פירוד, ששמם כן הם – סכום מזונות שמשולם לאחר שבני הזוג נפרדו ואינם בני זוג עוד.

 

הרציונל מאחורי פסיקה זו, היא שישנם מקרים שנדרשת לבן הזוג שנפרד מבן זוגו (ידועים בציבור) תקופת הסתגלות לאחר הפירוד מבן זוגו, ובדרך כלל מדובר במקרים שבהם מדובר בידועים בציבור, גבר ואישה, כאשר הגבר הוא החזק יותר כלכלית והאישה היא החלשה יותר כלכלית, ולכן, לאחר הפירוד, בית המשפט קובע סכום שישלם הגבר לאישה לאחר הפירוד, לתקופה מסוימת, בד"כ כשנה לאחר הפירוד, במטרה לאפשר לה להשתקם ולהסתגל למציאות החדשה, של חיים בנפרד ולא בזוגיות.

 

בית המשפט יכול לקבוע סכום חודשי לתקופה מסוימת, ויכול לקבוע סכום חד פעמי.

 

 

מזונות ילדים (מזונות קטינים ובגירים)

כפי שוודאי ידוע לרוב האנשים, דיני המזונות במדינת ישראל עברו שינוי מהותי של 180 מעלות, עם פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, פסק דין שפורסם בחודש 7/2017.

 

עד לאותו פסק דין, דיני מזונות ילדים במדינת ישראל, היו מקפחים ומפלים לרעה את האבות, עד שאבות מסוימים הגיעו למצב של עוני עקב הכנסות נמוכות יחסית ועקב פסיקת מזונות גבוהים.

 

אך בחודש 7/2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15, ששינה את פני דיני מזונות הילדים בישראל, וכעת, בקבוצת הגיל של 6-15, מוטלת על ההורים החובה העקרונית לשאת במזונות ילדיהם בחלקים שווים.

 

נבחן לפני כן, את המצב המשפטי שהיה לפני שניתן פסק הדין בבע"מ 919/15.

 

כאשר מדובר על בני זוג יהודים, חובת המזונות נקבעת על פי הדין האישי, כלומר על פי דין תורה.

 

על פי דין תורה, קביעת המזונות נעשית באופן כללי על פי שלוש קבוצות גיל:

 

קבוצה ראשונה - 0-6 – קבוצה שנקראת "קטני קטינים", בקבוצה זו, החיוב על האב הוא אבסולוטי, ומשמעותו כי האב מחויב בצרכים ההכרחיים של הילדים, בשכבת גיל זו, ללא שום קשר למצבו הכלכלי.

 

קבוצה שניה - 6-15 – זוהי שכבת הגיל הבאה. עד לפני בע"מ 919/15, על פי המצב המשפטי שהיה לפני כן, גם בקבוצת גיל זו, האב היה צריך לשאת בצרכיהם ההכרחיים של הקטינים בגיל זה, כאשר ישנה התחשבות במצבו הכלכלי.

 

קבוצה שלישית - 15-18 – שכבת הגיל האחרונה לפני הגעה לבגרות. בשכבת גיל זו, המזונות מוטלים על שני ההורים בחלקים שווים, מכוח דין צדקה שבמשפט העברי, כלומר על שני ההורים בחלקים, בהתאם ליחס הכנסותיה.

 

הפסיקה קבעה סכום מסוים שאין צורך להוכיח בראיות מיוחדות, עבור הצרכים ההכרחיים של הקטינים, שמוטלים על האב במלואו, וקבעה סכום זה על סך של כ-1,400 ₪ לכל ילד, לחודש (תלוי במקום המגורים, וכפועל יוצא מכך רמת החיים ועלות המחייה).

 

על סך זה של כ-1,400 ₪ לכל ילד, לחודש, התווספו מזונות נוספים הרלוונטיים לכל מקרה ספציפי, בד"כ כ-300-400 ₪ לחודש, והאב היה מחויב בד"כ בסך של כ-1,600-1,700 ₪ לחודש לכל ילד.

 

על סכום זה, התווספו הוצאות המדור ואחזקת המדור, שמוטלות על פי דין תורה גם על האב, כאשר הסכום נקבע כתלות במספר הילדים (ילד אחד שליש מהוצאות המדור ואחזקתו, שני ילדים 40%, שלושה ילדים ומעלה 50% בדרך כלל). הוצאת המדור ואחזקתו הייתה הוצאה כבדה ביותר שהושתה על האב, וכך למשל, אם דובר היה בילדים שמתגוררים אצל אימם בשכירות בסך של 4,000 ₪, ומדובר ב-3 ילדים, האב היה צריך לשלם סך של 2,000 ₪ בגין הוצאות המדור (לא כולל אחזקת מדור), לחודש, לכל הילדים, כאשר סכום זה מתווסף כמובן ליתר הסכומים.

 

אחזקת מדור, מדובר בהוצאות עבור המגורים השוטפים, כגון, ארנונה, חשמל, מים, גז, הוט/לווין, מנקה וכיוצ"ב.

 

על סכום זה, התווספו הוצאות חינוך ובריאות של הילדים, כאשר בדרך כלל החיוב הוטל על ההורים בחלקים שווים להוצאות אלו.

 

בסופו של דבר, בתי המשפט היו קובעים סכומים גבוהים למזונות ילדים, כאשר במקרים שבהם הכנסתו של האב לא הייתה גבוהה במיוחד (אך גבוהה ממשכורת מינימום במשק!), היה הדבר מוביל את האב לחיי עוני.

 

בסופו של דבר, בתי המשפט היו קובעים סכומים גבוהים למזונות ילדים, כאשר במקרים שבהם הכנסתו של האב לא הייתה גבוהה במיוחד (אך גבוהה ממשכורת מינימום במשק!), היה הדבר מוביל את האב לחיי עוני.

 

אך כאמור, מצב זה שונה בעקבות בע"מ 919/15. בבע"מ 919/15 שונו דיני המזונות במדינת ישראל, בכל הנוגע לשכבת גיל 6-15. בפסק דין זה נקבע כי, מעתה ואילך, מזונות הילדים יוטלו על שני ההורים, כאשר שני הנתונים אותם יש לקחת בחשבון בקביעת המזונות, הם הכנסות ההורים וזמני השהות בהם נמצאים הילדים אצל כל אחד מההורים.

 

נקודת המוצא היא, כי אם מדובר בהורים בעלי הכנסות דומות והילדים נמצאים אצל כל הורה בהיקף דומה, אין הצדקה לחייב את האב במזונות הילדים, וכל הורה יישא בהוצאות הילדים כשהם אצלו.

 

יחד עם זאת, מאחר ומדובר בהלכה חדשה של בית המשפט העליון, שנפסקה רק בחודש 7/2017, עדיין, בתי המשפט לענייני משפחה, לומדים את ההלכה, ובעיקר לומדים את יישומה, כאשר נכון לעכשיו, ישנן שיטות רבות ליישום ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15, ואין דרך אחת כיום בפסיקה לחישוב מזונות ילדים בגילאים הרלוונטיים.

 

ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15, מתייחסת כאמור לשכבת גיל של 6-15, ולכן בשכבת הגיל של 0-6 (קטני קטינים), נותר המצב המשפטי כפי שהיה קודם, דהיינו, שהחיוב מוטל על האב בצורה אבסולוטית לשאת במזונות ההכרחיים של ילדיו, ללא שום קשר ליכולתו הכלכלית.

 

יחד עם זאת, עוד בטרם נפסקה ההלכה החדשה שבבע"מ 919/15, ניסתה הפסיקה (בעיקר בבתי המשפט המחוזיים), לתקן את העוול שנוצר לאבות, אשר מקיימים משמורת משותפת בפועל, וילדיהם שוהים אצלם כמחצית מהזמן, ויכולתם השתכרותם דומה ליכולת האם.

 

במקרים כאלו, אפשרה פסיקת בתי המשפט המחוזיים, להפחית 25-50% מסכום המזונות שהיה נפסק לפני ההפחתה, וכך לתקן, באופן מסוים את העוול שנוצר על ידי החלת הדין האישי במזונות הילדים.

 

 

מזונות בגירים

ככלל, מזונות ילדים משולמים עד הגעתו של הילד לבגרות (גיל 18) ומגיל 18 ואילך, פוחת החיוב בשליש (לא באופן אוטומטי כמובן), מהחיוב שהיה לפני כן. החיוב המופחת של שליש, ממשיך בדרך כלל עד סיום שירות צבאי חובה ו/או שירות לאומי, כך שלאחר מכן, מסתיימת חובת המזונות של ההורים כלפי ילדיהם.

 

יחד עם זאת, ישנם מקרים שגם בגירים, שחצו את גיל 18, יהיו זכאים למזונות מהוריהם. בדרך כלל מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, הסובלים מבעיות רפואיות כאלו ואחרות, שמשמעות הדברים כי הילד אמנם בגיר, אך אין ביכולתו באמת לספק את צרכיו ולקיים את עצמו, והוא עדיין נתמך בהוריו, ועל כן, נדרשת פסיקת מזונות גם במצבים אלו. במקרים אלו, בדרך כלל אותו ילד יהיה זכאי גם לקצבה מסוימת מהמוסד לביטוח לאומי, אותה בית המשפט יקח בחשבון בעת חישוב המזונות.

 

 

הפחתת/הגדלת מזונות

הסוגיה של הפחתת/הגדלת מזונות, רלוונטית כאשר מדובר במצב שבו ישנו הסכם או פסק דין שקבעו את סכום המזונות, אך לאחר מכן, עותר צד אחד בבקשה/תביעה לשנות את סכום המזונות, אם להפחיתו ואם להגדילו, כך שמדובר בשינוי של מצב קיים על פי ההסכם ו/או פסק הדין.

 

הפסיקה מתייחסת באופן שונה לתביעות להפחתת מזונות למול הגדלת מזונות.

 

בדרך כלל, תביעה להפחתת מזונות היא תביעה אותה מגיש האב המחויב במזונות ילדיו. בתביעה זו, בית המשפט יבחן קיומו של "שינוי נסיבות מהותי", כתנאי לפתיחת המזונות מחדש.

 

אם האב לא יצביע על שינוי נסיבות מהותי, פסק הדין לא יפתח והמזונות לא יופחתו.

 

הפסיקה הבהירה שוב ושוב כי לא כל שינוי מהווה שינוי נסיבות מהותי, והשינוי שנדרש הוא שינוי קיצוני ומשמעותי שמחייב למעשה פתיחת המזונות.

 

כך, הולדת ילד נוסף לאב ממערכת יחסים נוספת לאחר הגירושין, לא הוכרה בפסיקה כשינוי נסיבות מהותי.

 

כך, הפחתת שכר שאינה משמעותית ביותר, לא הוכרה בפסיקה כשינוי נסיבות מהותי.

 

מכאן שהפסיקה, מקשה מאוד במקרים אלו, והמקרים שמסווגים כ"שינוי נסיבות מהותי" הם מקרים בודדים וחריגים ולא כל שינוי יחשב כ"מהותי" לצורך העניין.

 

זאת ועוד, לאחר שינוי ההלכה במזונות הילדים בישראל בעקבות פסק הדין בבע"מ 919/15, נעשו ניסיונות רבים על ידי אבות, לפתוח תיקים ישנים שנסגרו בעבר, בטענה כי פסק הדין בבע"מ 919/15 מהווה כשלעצמו שינוי נסיבות מהותי.

 

נכון לעכשיו, בתי המשפט לא מאפשרים פתיחת תיקים ישנים אך ורק על סמך בע"מ 919/15, אך נראה כי הפסיקה ממתינה למקרה המתאים והנכון, שבו ניתן יהיה לפתוח תיק ישן, אך ורק על סמך ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15.

 

תביעה להגדלת מזונות, בדרך כלל, היא תביעה שמגישה האם בשם הקטינים, במטרה להגדיל את המזונות שנפסקו בפסק דין או שהוסכם עליהם בהסכם.

 

הפסיקה מתייחסת לתביעה זו, פחות בקפדנות לעומת תביעת אב להפחתת מזונות.

 

בתביעות להגדלת מזונות, בית המשפט יבחן האם ההליך הראשון שבו נקבעו המזונות היה הליך ענייני, ולגופו של עניין, או שהמזונות נקבעו בהסכם ללא שניתנה התייחסות ספציפית לסוגיית מזונות הילדים. אם הייתה בחינה עניינית ולגופו של עניין בהליך הראשון, הרי שעל הילדים התובעים הגדלת מזונות יהיה להוכיח שינוי נסיבות מהותי.

 

אם בהליך הראשון לא הייתה בחינה עניינית של המזונות, עוברים לשלב השני, והוא בחינת הקיפוח – האם הילדים קופחו בסכום המזונות שנקבע בהליך הראשון. אם התשובה היא חיובית, הרי שניתן להגיש תביעה חדשה למזונות/הגדלת מזונות, ללא צורך להוכיח שינוי נסיבות מהותי.

 

אם לא היה קיפוח, יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי לצורך הגדלת המזונות.

 

אם סכום המזונות הוא מקפח במיוחד, והדבר זועק, הרי שבית המשפט יפתח את המזונות מחדש ויבחן אותם בשנית.